<h1>ראבי"ה סימן אלף ע"ו</h1>
<h2>דף סב.</h2>
השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת אע"פ שאמר לו העבר לי חבית של נסך ממקום למקום שכרו מותר. השוכר את החמור להביא עליה יין נסך שכרה אסור שכרה לישב עליה אע"פ שהניח לגינו עליה שכרו מותר. ומפרש בגמרא [ס"ה ע"א] דדווקא דאמר לו העבר לי מאה חביות במאה פרוטות והתם שכרו אסור אבל א"ל העבר לי חבית חבית בפרוטה שכרו מותר בר משכר חבית של יין נסך. ופרשתי לה בתשוב' של פסחים בעניין איסור חמץ בפסח בספר זה [רס"י תי"ד].
<h2>דף סב:</h2>
ההוא גברא דאוגיר ארביה לסתם יינן יהבו ליה חיטי באגריה אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה זיל קלינהו וקברינהו בי קברי. אבל בצד התר יכול להשכיר לו שיתנה שאפילו אם לא ישים בו הנסך שלא ינכה לו משכרו. וראייה מדשנינן [ס"ה ע"א] דנהי דלגין דיניה לאותוביה כי [לא] אותיב מי (לא) אמרינן ליה נכי ליה אגרא דלגיניה הילכך שכרו מותר. ומסקנא דבשאר איסורין כגון שביעית וכיוצא בו דווקא (חמרא) [חמרין] דנפיש אגרייהו קנסו דשכרו אסור אבל לא פועל ומתניתין דקנסו אפילו פועל משום חומרא דיין נסך שאני.
דבי ר' ינאי יזפי פירי מעניי בשביעית ופרעי לה[ו] בשמינית אתו אמרי ליה לר' יוחנן אמר להו יאות אינון עבדין וכנגדן באתנן מותר. ושמעינן מינה שמותר ללות ככרות לפני הפסח ולפורעם לאחר הפסח. והתניא אומר אדם לחמריו ולפועליו צאו ואכלו בדינר זה [צאו ושתו בדינר זה] ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום יין נסך ולא משום מעשר ואם אמר להם צאו ואכלו צאו ושתו ואני פורע חושש משום שביעית ומשום יין נסך ומשום מעשר. אית דמוקים לה בשהקדים לו דינר ואית דמוקי לה בשנשא ונתן ביד. וכן הדין נמי לגבי חמץ בפסח אם אמר לשפחתו נכרית לאכול ולשתות.
<h2>דף סג:</h2>
ומותר להשתכר לשבר ביין נסך או לעקור בכלאים (וכל) [דכל] למעוטי את התפלה שפיר דמי.
<h2>דף סד.</h2>
וקיימא לן דמי ע"ז ביד גוי מותרין. [ישראל] שהיה נושה בגוי [מנה] ומכר ע"ז והביא לו יין נסך והביא לו מותר אבל אם אמר לו המתן עד שאמכור לעבודה זרה ואביא לך יין נסך ואביא לך אסור וטעמא משום דרוצה בקייומו שלא יגנבו ושלא יאבדו ואסור.
<h2>דף סד:</h2>
וגר תושב אינו מבטל ע"ז כיון דלא פלח לה. ואפילו לא קיבל עליו בפני שלשה חברים אמרינן כיון דקים ליה בגויה (ו)שרי לישא וליתן עמו ביום אידם. וגר תושב שקיבל עליו בפני שלשה חברים שלא לעבוד ע"ז מצוה נמי להחיותו. ואם קיבל עליו למול ועברו עליו שנים עשר חדש ולא מל הרי הוא כמין שבאומות.
